שאוליאן ואח' נ' מליבו בניה בע"מ ואח'

החלטה

1.ביום 13.9.11 הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות 1 ו – 2 להמשיך ולבצע עבודות הריסה של בניין הנמצא ברחוב ביאניקיני בירושלים והגובל בביתם של המבקשים ברחוב מבוא דוד 8 (להלן - הבניין), וכן האוסר ביצוע כל עבודות שהן בשטח החצר והמרפסת הצמודים לביתם של המבקשים (להלן – הבקשה).

הבקשה נומקה, בין היתר, בכך שעבודות ההריסה של הבניין, אשר במקומו אמור להיבנות בנין מגורים גדול ויוקרתי לרבות חניון תת-קרקעי עבור קבוצת הרכישה, מסכנות את המבקשים מבחינה בריאותית עקב אי פינוי כמויות גדולות של אסבסט מהבניין, וכן עקב פירוק אבני חיפוי גדולות והשארתן תלויות "בין שמים וארץ".

עוד נטען, כי המבקשת חולה במחלת SLE, ועל פי תעודה רפואית שניתנה לה - מפגע של אבק בסמוך אליה מהווה סכנה בריאותית חמורה, עד כדי סיכון חייה.

2.הבקשה התקבלה באופן חלקי בלבד, וניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות 1 ו – 2 ו/או מי מטעמן להמשיך ולבצע עבודות הריסה של הבניין. אולם לא ניתן, בשלב זה, צו האוסר על המשיבות לבצע עבודות בשטח החצר והמרפסת הצמודים לביתם של המבקשים שכן המשיבות טרם הגיעו לשלב של העבודות באזור האמור משטרם הושלמה הריסתו של הבניין.

3.בתגובתן טענו המשיבות 1 ו – 2 כי יש לצרף כמשיבים גם את קבוצת הרכישה וכן את הקבלן המבצע ,אורתם סהר הנדסה בע"מ (להלן – הקבלן המבצע).

קבוצת הרכישה והקבלן המבצע צורפו כמבוקש, בהחלטה שניתנה במהלך הדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 19.9.11 (ראה פרוטוקול עמ' 1).

4.המשיבות טוענות כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, תוך הסתרת עובדות בדבר החזקה שלא כדין במה שהמבקשים מתיימרים לכנות "בית המבקשים", וכי מתנהל נגדם בבית משפט זה הליך פינוי על ידי מינהל מקרקעי ישראל (ת.א. 35929-03-10).

5.טענה נוספת בפי המשיבות, כי בנוסף להחזקה שלא כדין בדירה, המבקשים פלשו גם לשטח המגרש השייך למשיבות, ואשר העבודות בו קיבלו את כל ההיתרים הדרושים, ופלישה זו גורמת נזקים נכבדים למשיבות שכן אין ביכולתן להתקדם בעבודות הבניה.

6.עוד נטען, כי דין הבקשה להידחות גם מחמת שיהוי שכן העבודות במגרש החלו בתחילת אוגוסט 2011, לרבות עבודות הפינוי ו/או ההריסה אשר כנגדן מועלות טענות המבקשים, ואילו המבקשים הגישו את בקשתם רק ביום 13.9.11.

7.במהלך הדיון ביום 19.9.11 הועלתה הצעה לפיה, על מנת לאפשר למשיבות להמשיך בעבודות הבניה ומאידך למנוע נזקים בריאותיים למבקשים – יחפשו המבקשים דיור חלופי, על חשבון המשיבות עד לתקרת סכום של 30,000 ₪, כאשר כל צד שומר על זכויותיו הקנייניות.

המשיבות נטו להסכים להצעה ולתשלום הסכום האמור, אולם המבקשים ביקשו לשפר את ההצעה בכך שהמבקשת ובנותיה אכן יעברו לדיור חלופי במימון המשיבות כאמור, ואילו המבקש ימשיך להימצא במקום, וזאת על מנת לשמור על זכויותיו לנוכח הליך הפינוי שננקט נגדו על ידי מינהל מקרקעי ישראל.

כתוצאה מכך, חזרו בהן המשיבות מהסכמתן לממן את הדיור החלופי ועמדו על דחיית הבקשה (ראה פרוטוקול עמ' 3 שורות 13 – 28).

8.לאחר עיון בכל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין למעשה מקום לסעד הזמני המבוקש, הואיל ולא התקיימו במקרה דנא תנאי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן – תקסד"א).

על פי תקנה 362 (א) לתקסד"א, סעד זמני יינתן אם שוכנע בית המשפט, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה.

משלא הוגשה על ידי המבקשים התביעה העיקרית, על אף ההחלטה בדבר הגשתה מיום 13.9.11, ומשלא הומצאו כל ראיות לגבי זכויותיהם הקנייניות של המבקשים בנכס בו הם מתגוררים, ולאור קיומו של ההליך לפינויים במסגרת התובענה שהוגשה על ידי מינהל מקרקעין ישראל, ממנה עולה, לכאורה, כי אין למבקשים זכויות בנכס, אף לא של דיירים מוגנים – אין מקום לסעד המבוקש.

זאת ועוד, על פי תקנה 362 (ב) לתקסד"א, בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, על בית המשפט לשקול, בין היתר, את הנזק שייגרם למבקשים אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיבות אם יינתן הסעד הזמני, וכן לבחון האם הבקשה הוגשה בתום לב, והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

כל השיקולים האמורים מובילים במקרה דנא למסקנה שאין מקום ליתן את הסעד הזמני המבוקש.

9.על אף האמור, הואיל ובכל זאת קיימת אפשרות ממשית לגרימת נזק בריאותי למבקשים, ובעיקר למבקשת, עקב ביצוע העבודות - על מנת למנוע מהמבקשים נזק זה מחד, ועל מנת לאפשר למשיבות להמשיך בביצוע העבודות מאידך , החלטתי, לפנים משורת הדין, לאמץ את ההצעה לפיה יבוטל הצו הזמני שניתן ביום 13.9.11 בכפוף לעזיבת שני המבקשים וילדיהם את הבית שבו הם מתגוררים, תוך קבלת מימון מהמשיבות 1 ו – 2 לדיור חלופי בסכום של 30,000 ₪.

10.מובהר בזאת, כי יש להתייחס לעזיבתם של המבקשים את ביתם ומימון דיור חלופי עבורם על ידי המשיבות 1 ו – 2 על פי החלטה זו כאל פינוי זמני, שנכפה עליהם למעשה על ידי בית המשפט, על מנת להגן על בריאותם וביטחונם האישי מפני נזקים שעלולים להיגרם להם עקב עבודות הבניה, ואין לראות בכך נטישת הנכס על ידי המבקשים או ויתור מצדם על זכות כלשהי מזכויותיהם.